בימי חייו, אף אדם לא יודע באילו עכבות הוא עתיד להיתקל, ואף אדם לא יודע איזה זיכוך הוא עתיד לעבור. חלק מבני האדם חווים זאת בעבודתם, חלקם חווים זאת בסיכוייהם העתידיים, חלקם חווים זאת במשפחתם המקורית, וחלקם חווים זאת בנישואיהם. אולם ההבדל בינם לביננו הוא שכיום, אנחנו, ששייכים לקבוצת בני האדם הזו, סובלים מדבר האל. כלומר כבני אדם שמשרתים את אלוהים, סבלנו עכבות בנתיב האמונה באלוהים, וזה הנתיב שכל המאמינים צועדים בו, והוא הדרך מתחת לרגלי כולנו. מהשלב הזה, אנחנו מתחילים את מסלול האמונה שלנו באלוהים, מעלים את המסך על חיינו כבני אנוש ועולים על נתיב החיים הנכון. כלומר, זה השלב שבו אנחנו עולים על הנתיב הנכון של חיים לצדו של אלוהים, שבני אדם רגילים צועדים בו. כמי שניצב בפני אלוהים ומשרת אותו, כלומר, כמי שלובש את בגדי הכהונה של בית המקדש, שיש לו כבוד אלוהי והסמכות והמלכותיות של אלוהים, אני מצהיר את הדברים הבאים בפני כל בני האדם. אני אומר זאת באופן ברור יותר: ארשת פניו מלאי הכבוד של אלוהים היא כבודי, ותוכנית הניהול שלו היא ליבתי. אני לא שואף להרוויח פי מאה בעולם העתיד לבוא, אלא רק רוצה להגשים את רצונו של אלוהים בעולם הזה, כדי שהוא יוכל ליהנות משבריר מכבודו על פני האדמה הודות למאמצים הדלים שלי כבשר ודם. זה רצוני היחיד. לדעתי, זה הקיום הרוחני היחיד שלי. אני מאמין שאלה צריכות להיות המילים האחרונות של אדם שחי כבשר ודם ואשר מלא ברגשות. זה הנתיב מתחת לרגליי כיום. אני מאמין שההשקפה הזו שלי היא המילים האחרונות שלי כבשר ודם, ואני מקווה שלא יהיו לבני האדם תפיסות או מחשבות אחרות לגביי. על אף שנתתי את כל כולי, אני עדיין לא מסוגל לְרַצות את רצונו של אלוהים בשמיים. אני עצוב לאין ערוך – מדוע זו המהות של הבשר והדם? על כן, משום הדברים שעשיתי בעבר וכן משום עבודת הכיבוש שאלוהים ביצע עליי, זכיתי רק עכשיו בהבנה עמוקה יותר של מהות האנושות. רק מאז הצבתי לעצמי את הרף הבסיסי ביותר: לשאוף רק להגשים את רצונו של אלוהים, להקדיש את כל כולי ולא לחוש נקיפות מצפון. אני לא מתייחס לדרישות שבני אדם אחרים שמשרתים את אלוהים מציבים לעצמם. בקצרה, שמתי לעצמי מטרה בלבי להגשים את רצונו של אלוהים. זה הווידוי שלי כברוא שלו שמשרת אותו – אדם שזכה בישועה ובאהבתו של אלוהים, ואשר סבל את מהלומותיו. זה הווידוי של אדם שאלוהים השגיח עליו, הגן עליו, אהב והשתמש בו רבות. מעתה והלאה, אני אמשיך לצעוד בנתיב הזה עד שאשלים את המשימה החשובה שאלוהים הפקיד בידיי. אולם לדעתי, סוף הדרך ממשמש ובה, משום שעבודתו של אלוהים הושלמה, והחל מהיום, בני האדם עשו את כל מה שהם מסוגלים לעשות.
מאז שסין היבשתית נכנסה לזרם השחזור, הכנסיות המקומיות בה התפתחו בהדרגה סביב עבודתה של רוח הקודש. אלוהים עבד ללא-הרף בכנסיות המקומיות האלה מפני שהן הפכו לליבה של אלוהים במשפחה האימפריאלית שקרסה. מפני שאלוהים ייסד כנסיות מקומיות במשפחה כזו, אין ספק שהוא לא יודע מנוח מרוב אושר – זו שמחה שלא ניתן להביע במילים. לאחר שהוא ייסד כנסיות מקומיות בסין היבשתית והפיץ את החדשות הטובות האלה אל האחים והאחיות בכנסיות מקומיות אחרות ברחבי העולם, אלוהים התרגש מאוד זה היה השלב הראשון של העבודה שהוא רצה לעשות בסין היבשתית. אפשר לומר שזה היה המעשה הראשון, שאלוהים היה מסוגל להתחיל את השלב הראשון של עבודתו במקום כמו עיר של שדים ששום דבר ושום אדם לא מסוגלים להתקיף – האין זו עוצמתו האדירה של אלוהים? ניכר שלשם שחזור העבודה הזו, אינספור אחים ואחיות הפכו לקדושים מעונים ומתו תחת סכין הקצבים של השדים. הזכרת העובדה הזו כעת גורמת לצער רב, אך באופן כללי, ימי הסבל חלפו. כעת אני יכול לעבוד למען אלוהים, אני מסוגל להצליח במקום הנוכחי שלי לגמרי בזכות עוצמתו של אלוהים. יש בי הערצה רבה לכל מי שאלוהים בוחר כקדוש מעונה – בני האדם האלה מסוגלים להגשים את רצונו של אלוהים ולהקריב את עצמם למען אלוהים. למען הכנות, אלמלא חסדו ורחמיו של אלוהים, הייתי מתמוטט בביצה לפני זמן רב. תודה לאלוהים! אני מוכן לתת את כל הכבוד לאלוהים ולאפשר לו לזכות במנוחה. יש כאלה ששואלים אותי: "משום המעמד שלך, אתה לא צריך למות. אם כן, מדוע אתה שמח כשאלוהים מזכיר את המוות?" אני לא עונה על כך ישירות – אני פשוט מחייך קלות ומשיב: "זה הנתיב שאני חייב לעסוק בצעידה בו והנתיב שאני חייב לעלות עליו." בני האדם לא מבינים את התשובה שלי, אנא רק מביטים בי במבט מופתע. אני קצת מבלבל אותם. עם זאת, אני סבור שמכיוון שזה הנתיב שבחרתי ושזה גם הדבר שגמרתי בדעתי לעשות בפני אלוהים, בלי קשר לקשיים שלפניי, פשוט אעבוד קשה כדי להמשיך להתקדם בו. אני חושב שזו הבטחה שצריך לקיים אדם שמשרת את אלוהים. אסור לו לחזור בו אפילו קצת. זה גם כלל – תקנה שנקבעה לפני זמן רב, בעידן החוק – שמי שמאמין באלוהים אמור להבין. בחוויות שלי, אני לא מכיר היטב את אלוהים וחוויותיי המעשיות זניחות, ואפילו לא ראוי להזכיר אותן, ולכן אני לא יכול לבטא אף דעה נשגבת. עם זאת, חייבים לשמר את דברי האל, ואסור להתמרד נגדם. למען האמת, חוויותיי המעשיות לא אדירות, אך משום שאלוהים נושא עליי עדות ומשום שבני האדם תמיד מאמינים בי באמונה עיוורת, אין לי ברירה. אני יכול רק לחשוב שאני ביש מזל. יחד עם זאת, אני בכל זאת מקווה שבני האדם יתקנו את השקפתם בנוגע לאהבה לאלוהים. באופן אישי, אני שום דבר, משום שאני גם עוסק בדרך האמונה באלוהים, ומשום שהנתיב שאני צועד בו אינו אלא נתיב האמונה באלוהים. לא צריך לעבוד בני אדם טובים – עליהם לשמש אות ומופת לזולת. לא אכפת לי מה אחרים עושים, אך אני מכריז בפני בני האדם שאני מעניק את הכבוד לאלוהים. אני לא מעניק את כבודה של רוח האל לבשר והדם. אני מקווה שכולם יוכלו להבין את רגשותיי בנושא. אני לא בורח מאחריות, אך זה לא הסיפור כולו. זה דבר שחשוב להבהיר לגמרי, ומכאן והלאה לא יהיה צורך להזכיר זאת שוב.
כיום, אני מקבל נאורות מאלוהים. עבודתו של אלוהים על פני האדמה היא עבודת הישועה. היא לא קשורה לשום דבר אחר. ייתכן שבני אדם אחרים יחשבו אחרת, אבל אני תמיד מרגיש שרוח הקודש פשוט עושה שלב בעבודת הישועה, ולא שום עבודה אחרת. זה צריך להיות ברור. רק כעת מתבהרת העבודה שרוח הקודש עושה בסין היבשתית – מדוע אלוהים רוצה לפתוח את כל הנתיבים ולעבוד במקום שבו שדים משתוללים בכל פינה? אפשר להבין מכך שהעבודה שאלוהים עושה היא בעיקר עבודת הישועה. ליתר דיוק, זו בעיקר עבודת הכיבוש. מההתחלה, קראו בשמו של ישוע. (אולי חלק מבני האדם לא חוו זאת, אבל אני אומר שזה היה שלב בעבודתה של רוח הקודש.) זה היה על מנת להתרחק מישוע של עידן החסד, ולכן חלק מבני האדם נבחרו מראש, ואז, לאחר מכן, הצטמצמה הבחירה. לאחר מכן, קראו בשמה של וויטנס לי בסין היבשתית – זה היה החלק השני של עבודת השחזור של רוח הקודש בסין היבשתית. זה היה השלב הראשון בעבודה שבו רוח הקודש התחילה לבחור בני אדם, שהתחיל בקיבוץ בני האדם ובהמתנה לרועה לטיפול בהם, והשם "וויטנס לי" שימש לביצוע השירות הזה. אלוהים עשה את עבודתו בעצמו כשהוא ראה את השם "העוצמתי", ולפני כן, היה זה שלב הכנה. על כן, לא משנה אם זה היה נכון או לא, וזה לא העניין העיקרי בתוכניתו של אלוהים. לאחר שאלוהים ראה את השם "העוצמתי", הוא התחיל באופן רשמי לעשות את העבודה שלו באופן אישי, ולאחר מכן, החלו באופן רשמי מעשיו כאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. באמצעות השם "האדון העוצמתי", הוא השתלט על כל בני האדם המורדים והמרדניים, והם התחילו להידמות לבני אנוש, בדיוק כמו כאשר בני אדם מגיעים לשנתם העשרים ושלוש או העשרים וארבע ומתחילים להיראות כמו בני אדם מבוגרים באמת. כלומר בני האדם בדיוק התחילו לחיות חיים של בני אנוש רגילים, ובאמצעות השלב של עושי השירות, עבודתו של אלוהים עברה באופן טבעי לשלב של ביצוע העבודה האלוהית. אפשר לומר שרק שלב העבודה הזה הוא הליבה של חלק ניכר מעבודתו של אלוהים, ושזה השלב העיקרי בעבודתו. בני האדם מכירים את עצמם ושונאים את עצמם. הם הגיעו לשלב שבו הם מסוגלים לקלל את עצמם, שבו הם שמחים להקריב את חייהם ושבו יש להם תחושה מעומעמת של חביבותו של אלוהים. על היסודות האלה, הם מבינים את המשמעות האמיתית של החיים. כך הם מגשימים את רצונו של אלוהים. עבודתו של אלוהים בסין היבשתית מתקרבת לסופה. אלוהים מבצע את הכנותיו בארץ הטינופת מזה מספר שנים, אל בני האדם מעולם לא השיגו את השלב שהם מגיעים אליו כעת. פירוש הדבר הוא שרק עכשיו, אלוהים התחיל את עבודתו שלו באופן רשמי. אין צורך להיכנס לפרטים בנושא הזה. אין צורך להסביר זאת לבני האנוש. אין ספק ששלב העבודה הזה נעשה ישירות באמצעות אלוהיותו של אלוהים, אך הוא מתבצע באמצעות האדם. איש לא יכול להכחיש זאת. עוצמתו האדירה של אלוהים על פני האדמה היא ללא ספק הסיבה שעבודתו יכולה להגיע לשלב שהיא הגיעה אליו כעת בבני האדם בארץ הפריצות. ניתן לקחת את פרי העבודה הזו לכל מקום כדי לשכנע את בני האדם. איש לא יעז למתוח על כך ביקורת ולהתכחש לכך בקלות דעת.
מתוך 'הדבר מופיע בבשר'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה