עד לפני זמן לא רב, בכל פעם שהייתי שומעת שהמטיפים המחוזיים מגיעים לכנסייה, הייתי מיד מרגישה שאני מעט חולה. לא חשפתי את רגשותיי ברבים, אך לבי היה מלא בהתנגדות סמויה. חשבתי: "עדיף היה שאיש מכם לא היה בא. אם אתם בכל זאת מגיעים, לפחות אל תעבדו אתי בכנסייה. אם תעבדו בכנסייה, אהיה מוגבלת ולא אוכל לשתף." מאוחר יותר, המצב החמיר עד כדי כך שממש שנאתי כשהם באו. גם במצב זה, לא חשבתי שמשהו לא בסדר אתי וברור שלא ניסיתי להכיר את עצמי בהקשר של מצב זה.
עד שיום אחד, קראתי את הפסוק הבא מדברי האל: "הוראת מוסר פאודלי והנחלת ידע על תרבות עתיקה זיהמו את האדם זה מכבר והפכו את בני האדם לשדים בכל מני גדלים… פניו של האדם מלאים ברצח, ובכל מקום, יש מוות באוויר. בני האדם רוצים לגרש את אלוהים מהארץ הזו… הוא רוצה למחות את כל כולו של אלוהים במכה אחת, לפגוע בו ולהתנקש בו, והוא מנסה לפרק את עבודתו ולהפריע אותה. איך ייתכן שהוא יניח לאלוהים להיות ב"מעמד שווה" לו? איך ייתכן שהוא יסבול שאלוהים "מפריע" לעבודתו בקרב בני האדם על פני האדמה? איך ייתכן שהוא יניח לאלוהים לחשוף את פרצופו הדוחה של השטן? איך ייתכן שהוא יניח לאלוהים להפריע את עבודתו של השטן? איך ייתכן שהשטן הזה, הרותח מזעם, יניח לאלוהים להחזיק עוצמה על פני האדמה? איך ייתכן שהוא יודה בתבוסה במכוון? ארשת פניו הדוחה התגלתה במערומיה, ולכן אי-אפשר לדעת אם לצחוק או לבכות, ובאמת קשה לדבר על כך. זו מהותו, הלא כן? ...שדים ורוחות רעות... סוגרים על רצונו ומאמציו הקפדניים של אלוהים והופכים אותם לבלתי חדירים. איזה חטא קטלני! איך ייתכן שאלוהים לא ידאג? איך ייתכן שאלוהים לא יתמלא בחמה? הם גורמים לעיכוב והתנגדות חמורים לעבודתו של אלוהים. הם מרדנים מדי!" ('עבודה והיווכחות (7)' ב'הדבר מופיע בבשר'). הרהרתי במשמעותו של פסוק זה בזמן שעשיתי חשבון נפש על מצבי לאחרונה: מה היתה הסיבה לכך שכה שנאתי שהעובדים המחוזיים הגיעו לכנסייה? מדוע לא אפשרתי להם לעבוד יחד אתי בכנסייה? האין היה זה משום שדאגתי שאם הם יגיעו לכנסייה, הם יבינו שאיני עובדת בהתאם לעיקרון או לרצון האל, ואז הם יטפלו בי כדי לפתור בעיה זו? יתרה מכך, האם לא פחדתי שהגעתם תשבש את תכניות העבודה שלי? האם לא פחדתי שהם ישתפו טוב ממני ויגרמו לי לאבד את מעמדי המיוחס בלבם של אחיי ואחיותיי? אילולי באו, יכולתי להמשיך בתכניות עבודתי כאוות נפשי. גם אם שיטות העבודה שלי לא תאמו לעיקרון או לרצון האל, איש לא היה יודע על כך ובוודאי לא מטפל בי או מותח עליי ביקורת. באופן זה, מעמדי בקרב אחיי ואחיותיי היה רק גדל, והייתי זוכה למעמד מיוחס ויציב יותר. כל האחים והאחיות בכנסייה היו מביטים בי בהערצה, מתפעלים ממני ומצייתים לפקודותיי. כל הכנסייה היתה סובבת סביבי. האין זו מטרתי האמיתית? האם לא זממתי להוציא את אלוהים מלבותיהם של אחיי ואחיותיי כדי שאוכל לייצב את מעמדי בלבבותיהם? האם לא הייתי דוגמה חיה ונושמת של רעלי התנין הגדול האדום כאש: "השמיים גבוהים והקיסר רחוק מהעין," "אין מלך זולתי"? במטרה לשלוט באנושות ולתבוע את ריבונותה, התנין הגדול האדום כאש נלחם במלוא הכוח בבואו של אלוהים. הוא לא אפשר לאלוהים להשיג אחיזה כלשהי בענייני האדם, לחשוף את פניו הדוחות של השטן, להפריע את תכניותיו או למשול בתחומו של השטן. לכן הוא התנגד נמרצות לעבודת האל, שיבש אותה, הרס והשמיד אותה לחלוטין. הוא דמיין לעצמו שיום אחד הוא יוכל להוציא את אלוהים בכוח מלבבותיהם של בני האדם ולממש את מטרתו הנתעבת – להפוך להיות הפוסק הנצחי של האדם ולהכריח את האנושות לסגוד לו. מה כבר היה ההבדל בין מחשבותיי לבין מעשיו של התנין הגדול האדום כאש? מכיוון שרציתי לשמר את מעמדי ולהבטיח שאוכל לפעול בדרכי מבלי להיות מוגבלת בעבודתי, לא רציתי לאפשר למנהיגים או לעובדים אחרים לפקח או להשגיח על עבודתי. לא רציתי שמישהו יחטט בעבודת הכנסייה שלי או ישקה את האחים והאחיות שלי. מדוע לא רציתי זאת? האין הסיבה לכך היתה כי רציתי לשלוט באחרים ולתבוע עליהם ריבונות? האין השאיפה הסופית שלי היתה להכריז על עצמי כמלך ושליט ארצי על אחיי ואחיותיי? ראיתי שהרעל של התנין הגדול האדום כאש – שנתן דרור ליהירות ולשיגעון גדלות – כבר חדר לליבת הווייתי. השפעתו של התנין הגדול האדום כאש כבר מזמן אחזה בי: כבר הפכתי להיות חורשת מזימות ממש כמו התנין עצמו. על פני השטח, עבדתי כדי למלא את חובתי, אך בלבי היו מניעים נסתרים. במציאות, רציתי לפרק את כס המלכות, לגרום לתוהו ובוהו בדרגות ולהקים ממלכה משל עצמי היוצאת נגד אלוהים ומחבלת בביצוע רצונו של אלוהים. אופיי היה רוע טהור ומפחיד במיוחד! אילולא התגלותו הקשה של אלוהים והשיפוט בדברי האל, לעולם לא הייתי יודעת עד איזו דרגה השטן היה משחית אותי ועד כמה הייתי מתנגדת לאלוהים. לעולם לא הייתי נוכחת לדעת שמזימה שפלה נרקמה עמוק בתוך נשמתי, ושהאופי האמיתי שלי נפגע עמוקות על ידי הרוע.
תודה לך אלוהים על התגלויותיך ונאורותך, שאפשרו לי להבחין באופיי השטני המתאפיין ביהירות ובשפלות. אני רואה שאני למעשה בתו של התנין הגדול האדום כאש ושל הארכי-מלאך. אלוהים, אני נשבעת לחפש את האמת בשקדנות ולהבין יותר לעומק איך הרעל של התנין הגדול האדום כאש פגע באופיי. אני נשבעת, אף יותר, לקבל את הפיקוח וההשגחה של עובדים ומנהיגים אחרים. אקבל את הטיפול והגיזום של כולם. אמקם את עצמי תחת פיקוחה של כל הקהילה כדי שאוכל למלא את חובותיי באופן מצפוני, כדי לנחם את לבך.
עוד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה