מהי משמעות המנוחה בספרי הקודש?

מאת וויין, סין

המילה "מנוחה" פירושה הוא להירגע בשלום; זה גם מרמז על התאבלות על מתים. בספרי הקודש, המילה "מנוחה" מופיעה למעלה ממאתיים פעמים. אז מהי למעשה משמעותה של מילה זו בספרי הקודש?

המילה "מנוחה" מופיעה לראשונה בספר בראשית ב' 1-3: "ויכֻלו השמים והארץ, וכל-צבאם. וַיְכַל אלֹהים ביום השביעי, מלאכתו אשר עשה; וַיִּשְׁבֹּת ביום השביעי, מכל-מלאכתו אשר עשה. ויברך אלֹהים את-יום השּביעי ויקדש אֹתו כי בו שבת מכל-מלאכתו אשר-ברא אלֹהים לעשות." כל מי שקרא את כתבי הקודש יודע כי יהוה ברא את השמים, את הארץ, את הים ואת כל הדברים שבהם בשישה ימים, וכי ביום השישי הוא ברא את אדם וחוה בצלמו והעניק להם את היכולת לנהל את כל הדברים. הם יכלו לשוחח עם אלוהים, וחיו חיים חסרי דאגות תחת חסותו והגנתו. אלה היו חיי המנוחה שבמקור חיה האנושות בגן העדן. כאשר אלוהים ראה את כל אשר ברא, לבו זכה לנחת, לסיפוק ולאושר, והוא הפסיק את כל עבודתו ובא למנוחה. משמעות הדבר היא כי עבודת הבריאה של אלוהים הגיעה לסיכום מוצלח. זאת משמעות המילים: "שבת מכל-מלאכתו אשר-ברא אלֹהים לעשות."

בהמשך, בגלל פיתויו של השטן, אדם וחוה לא נשמעו להוראות יהוה ואכלו את הפרי מעץ הדעת טוב ורע. זוהי הסיבה שהם גורשו מגן העדן. מאותו יום ואילך הם איבדו את חייהם הנוחים, והמוות בא עליהם. בדיוק כמו שנאמר בספר בראשית ג' 19: "בזעת אפיך, תאכל לחם, עד שובך אל-האדמה, כי ממנה לֻקחת: כי-עפר אתה, ואל-עפר תשוב." וברומים ה' 12 נאמר: "הרי כשם שעל ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך המוות עבר לכל בני האדם, מפני שהם כולם חטאו."

בגלל התערבותו של השטן, האנושות לא יכולה להשיג מנוחה, ואף לא אלוהים. לכן אלוהים התחיל את עבודת הניהול בת ששת אלפי השנים, במטרה להביא לתבוסתו המלאה של השטן, להציל את האנושות כולה, ולהשיב אותנו אל קיומנו המקורי בדמותו של אלוהים ובמנוחה לצדו. בתחילה, עבודת האל נעשתה בין נבחרי ישראל. באמצעות משה, אלוהים קבע את החוקים שלהם היו צריכים לציית ואף קבע את יום השבת עבורם – היום השביעי של בריאתו. ספרי הקודש מתעדים: "כי ששת-ימים עשה יהוה את-השמים ואת-הארץ, את-הים ואת-כל-אשר-בם, וינח, ביום השביעי; על-כן, ברך יהוה את-יום השבת – ויקדשהו" (שמות כ' 10). "ששת ימים, תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא-קֹדש, כל-מלאכה לא תעשו: שבת הוא ליהוה, בכל מושבֹתיכם" (ויקרא כ"ג 3). בציותם למצוות יהוה, בני ישראל עצרו את כל עבודותיהם ונהנו ממנוחת גפיהם ביום השבת. הם הקריבו קורבנות ליהוה וניגנו מנגינות בבית המקדש, כדי לשבח את שמו. הם זכו בברכתו של יהוה, כי הם ראו אותו וצייתו לחוקיו. זו היתה עבודת האל בעידן החוק, כפי שתועדה בתנ"ך.

בסוף עידן החוק, בני ישראל התקשו יותר ויותר לשמור על החוקים ולבסוף הם איבדו את יראתם כלפי יהוה. חטאיהם היו כה רבים שלא היו מספיק מנחות וקורבנות לכפר עליהם. חייהם היו מלאי חטא והם לא הצליחו לחלץ עצמם מן החטא. לו היו ממשיכים לחטוא כך, בסופו של דבר היו נידונים למוות על הפרת החוק, למרות שלא זאת היתה כוונתו של אלוהים בבריאתו את האנושות. לכן, בשביל לענות על צרכיה של האנושות המושחתת, אלוהים הביא אליה את העבודה של עידן החסד בדמותו של ישוע: הוא התגלם כבר אנוש לשמש כשה אולטימטיבי, והוא ביצע את עבודת הגאולה כדי להציל את האנושות מן החוק.

ישוע אדוננו אמר: "בואו אליי, כל העמלים והעמוסים, ואני אתן לכם מנוחה. קחו עליכם את העול שלי ולמדו ממני, מפני שאני צנוע ונמוך רוח; ואתם תמצאו מנוחה לנפשכם" (מתי י"א 28-29). מיום שבו נצלב ישוע אדוננו על מנת לכפר על החטאים שלנו, אנחנו שוחררנו מחטאינו. כל עוד אנו מאמינים בישוע אדוננו ומקבלים אותו כמושיענו, מתוודים ומכים על חטא – חטאינו ימחלו ונהיה כשירים לבוא לפני ישוע אדוננו ולהתפלל אליו. אנו נוכל ליהנות משפע של ברכות, חסד ונחמה רוחנית שהוא יעניק לנו, ונחוש ביטחון ושלווה. זוהי המנוחה שתביא עבודת האל בעידן החסד.

אף על פי שזכינו בגאולתו של ישוע אדוננו, נמחלו לנו חטאינו, ואנו נהנים מן השלווה והנחת שהעניק לנו – אין להכחיש את העובדה שאופיינו המושחת עודנו קיים, ושאופיינו החוטא עודנו מושרש עמוק בתוכנו. זאת הסיבה שלעתים קרובות אנו מתפתים על ידי השטן לבצע חטאים בניגוד לרצוננו. אנו חיים את חיינו תוך חטא ביום ווידויו בלילה. לעתים קרובות אנו מתמודדים עם שלל של פיתויים ואיננו מסוגלים להתנער מכבלי חטאינו; דבר הגורם לנו לסבול מכאב ומצער. לכן, על מנת לגאול אותנו לחלוטין מחיים אומללים בכבלי החטא, להוביל אותנו לחיים ללא צער ובכי (ראה חזון יוחנן, כ"א 3-4), וכדי לבוא למנוחה יחד עמנו – אלוהים באחרית הימים עדיין צריך לבצע שלב של שיפוט ועבודת ניקוי. בדיוק כפי שהתנבא בספרי הקודש: "והוא קרא בקול גדול, 'פחדו מאלוהים ותנו לו כבוד, כי באה שעת המשפט" (ההתגלות י"ד 7); וגם "כי הגיעה העת להתחיל את המשפט בבית האל" (פטרוס א' ד' 17).

אם כן, איך יהיו החיים כאשר אלוהים יבוא למנוחה יחד עמנו? אלוהים אומר: "הסימן לביאה למנוחה הוא כזה: השטן הושמד והרשעים שהצטרפו לשטן במעשיו הרעים נענשו וחוסלו. כל הכוחות העוינים לאלוהים מפסיקים להתקיים. בואו של אלוהים למנוחה פירושו שהוא לא יבצע עוד את עבודתו, ישועת האנושות. בואה של האנושות למנוחה פירושה שכל האנושות תחיה לאורו של אלוהים ובברכותיו. לא תהיה כל השחתה מצד השטן ולא יתרחשו דברי רשע כלשהם. האנושות תחיה באופן רגיל על פני האדמה, ואלוהים ידאג לה. כשאלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה, פירוש הדבר יהיה שהאנושות זכתה לישועה שהשטן הושמד, ושעבודתו של אלוהים בקרב בני האדם הסתיימה לגמרי. אלוהים לא ימשיך עוד לעבוד בקרב בני האדם, והאדם לא יחיה עוד בתחומו של השטן. לפיכך, אלוהים לא יהיה עוד עסוק, והאדם לא יתרוצץ עוד במרחב. אלוהים והאדם יבואו למנוחה בעת ובעונה אחת."

מדברי האל אנו יכולים להבין שלאחר שתבוא האנושות למנוחה, לא יהיה עוד אי-צדק או זוהמה על פני האדמה, וגם לא התערבותו של השטן. אלוהים עצמו יוביל אותנו ואנו נחיה חיים פשוטים, תחת דאגתו של אלוהים ובברכותיו. באותו זמן, למרות שחווינו את השחיתות של השטן, סוף סוף ניוושע בידי האל ונהיה לברואיו במלוא מובן המילה. לא עוד נמיר את פיו של אלוהים ונתנגד, אלא נעבוד אותו, נישא לו עדות ונכבד אותו על פני האדמה; נחזור לחיים המקוריים של אדם וחוה.