האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם

דרך החיים | האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם

עבודת האל כבשר ודם היא בעלת חשיבות עילאית, ודבר זה נאמר ביחס לעבודתו. זה שבסופו של דבר משלים את העבודה הוא האל בהתגלמותו כבשר ודם – לא רוח האל. יש כאלה שמאמינים שביום מן הימים, אלוהים ירד ארצה ויופיע בפני האדם, ואז ישפוט באופן אישי את כל האנושות ויבחן בני האדם בזה אחר זה מבלי להחמיץ איש. מי שחושב כך לא מכיר את השלב הזה בעבודת ההתגלמות. אלוהים לא שופט את בני האדם בזה אחר זה, ולא בוחן אותם בזה אחר זה. עבודה כזו לא תהיה עבודת שיפוט. האם לא הושחתו כל בני האנוש באותו האופן? האם מהותם של כל בני האדם אינה זהה? מהותו המושחתת של האדם היא שנשפטת, מהותו של האדם שהשטן השחית אותה וכל חטאי האדם. אלוהים לא שופט את פגמיו הפעוטים והבלתי חשובים של האדם. עבודת השיפוט היא ייצוגית, והיא לא מתבצעת באופן מיוחד עבור בן אדם מסוים. זוהי עבודה שבמסגרתה קבוצה של בני אדם נשפטים באופן שמייצג את שיפוטה של האנושות כולה. בכך שהאל בהתגלמותו כבשר ודם מבצע את עבודתו באופן אישי על קבוצת בני אדם, הוא משתמש בעבודתו כדי לייצג את עבודתה של האנושות כולה, ולאחר מכן עבודה זו תתפשט בהדרגה. כך מתנהלת גם עבודת השיפוט. אלוהים אינו שופט בני אדם מסוג מסוים או מקבוצה מסוימת, אלא שהוא שופט את רשעותה של האנושות בכללותה – למשל את התנגדותו של האדם לאלוהים, את חוסר היראה של האדם כלפיו או את ההפרעה לעבודתו של אלוהים וכו'. מה שנשפט הוא מהותה של ההתנגדות האנושית לאלוהים, והעבודה הזו היא עבודת הכיבוש של אחרית הימים. עבודתו ודבריו של האל בהתגלמותו כבשר ודם, שהאדם עד להם, הם עבודת השיפוט בפני כס המלכות הלבן הגדול באחרית הימים, דבר שהאדם הגה בימים עברו. העבודה שמבצע האל בהתגלמותו כבשר ודם כיום היא בדיוק השיפוט בפני כס המלכות הלבן הגדול. האל בהתגלמותו כבשר ודם כיום הוא האל השופט את האנושות כולה באחרית הימים. הבשר והדם האלה ועבודתו, דבריו וטבעו כולו של אלוהים הם כל כולו.

אף שהיקפה של עבודתו מוגבל, ואינו מקיף את התבל כולה, מהותה של עבודת השיפוט היא שיפוטה הישיר של כלל האנושות. אין זו עבודה שמתבצעת אך ורק עבור סין, או עבור מספר מצומצם של בני אדם. במהלך עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם, אף שהעבודה הזו אינה מקיפה את התבל כולה, היא מייצגת את העבודה למען התבל כולה. לאחר שהאל בהתגלמותו כבשר ודם ישלים את העבודה המקיפה את תחום השפעתם של בשרו ודמו, הוא ירחיב את העבודה הזו מיד לתבל כולה, כפי שבשורתו של ישוע התפשטה לכל קצוות תבל לאחר תחייתו ועלייתו השמימה. בין שזו עבודתה של רוח האל ובין שזו עבודת הבשר והדם, מדובר בעבודה שמתבצעת בהיקף מצומצם אך מייצגת את עבודת התבל כולה. באחרית הימים, נדמה שהאל מבצע את עבודתו באמצעות זהותו כבשר ודם, ושהאל בהתגלמותו כבשר ודם הוא האל השופט את האדם בפני כס המלכות הלבן הגדול. בין שהוא הרוח ובין שהוא הבשר והדם, האל המוציא לפועל את עבודת השיפוט הוא האל השופט את האנושות באחרית הימים. הדבר מוגדר על פי עבודתו של אלוהים, ולא על פי מראהו החיצוני או גורמים אחרים. אף שיש לאדם תפיסות בנוגע לדברים אלה, לא ניתן להתכחש לעובדת שיפוטו של האל בהתגלמותו כבשר ודם ולעובדת כיבושו את האנושות כולה. בלי קשר לאופן קביעתן, בסופו של דבר עובדות הן עובדות. איש לא יכול לומר ש"אלוהים הוא שמבצע את העבודה, אך הבשר והדם אינם אלוהים." אלו שטויות, כיוון שאיש מלבד האל בהתגלמותו כבשר ודם לא יכול לבצע את העבודה הזאת. מכיוון שהעבודה הזו כבר הושלמה, לאחר העבודה הזו לא תופיע בשנית עבודת השיפוט של אלוהים. האל בהתגלמותו השנייה כבר השלים את כל עבודת הניהול במלואה, ולא יהיה שלב רביעי לעבודתו של אלוהים. מכיוון שמי שנשפט הוא האדם – האדם העשוי בשר ודם ואשר הושחת – ולא רוחו של השטן הנשפטת ישירות, עבודת השיפוט אינה מתבצעת בעולם הרוח, אלא בקרב בני האדם. איש אינו ראוי יותר, ומוסמך יותר מאשר האל בהתגלמותו כבשר ודם לעבודת שיפוט שחיתותם של בשרו ודמו של האדם. אילו רוח האל הייתה שופטת ישירות, הרי שהשיפוט לא היה מקיף. יתר על כן, האדם היה מתקשה לקבל עבודה כזאת, היות שרוח האל לא מסוגלת להתייצב בפני בני האדם. לכן ההשפעות לא היו מידיות, וקל וחומר שהאדם לא היה יכול לחזות כראוי בטבעו של אלוהים, החסין לעלבונות. ניתן להביס את השטן באופן מלא אך ורק אם האל בהתגלמותו כבשר ודם שופט את שחיתותה של האנושות. מכיוון שבדיוק כמו האדם, האל בהתגלמותו כבשר ודם ניחן באנושיות רגילה, הוא מסוגל לשפוט את רשעותו של האדם ישירות. זהו האות של קדושתו הטבעית, ושל היותו יוצא מגדר הרגיל. רק אלוהים מוסמך ומסוגל לשפוט את האדם, היות שהוא מחזיק באמת ובצדק, ולכן הוא יכול לשפוט את האדם. מי שלא מחזיק באמת ובצדק אינו כשיר לשפוט אחרים. אילו רוח האל הייתה זו שמבצעת את העבודה הזו, לא היה זה ניצחון על השטן. רוח האל היא נעלית מטבעה בהשוואה לבני תמותה, ורוחו של האל היא קדושה מטבעה, וחזקה מהבשר והדם. אילו ביצעה רוח האל את העבודה הזו ישירות, היא לא הייתה מסוגלת לשפוט את מלוא המרדנות האנושית, והיא לא הייתה מסוגלת לגלות את מלוא רשעותו של האדם. זאת משום שעבודת השיפוט מתבצעת גם באמצעות תפיסותיו של האדם לגבי אלוהים, ולאדם לא היו מעולם תפיסות לגבי רוח האל. לכן רוח האל לא מסוגלת לחשוף היטב את רשעותו של האדם, וקל וחומר שהיא לא מסוגלת לגלות את הרשעות הזו במלואה. האל בהתגלמותו כבשר ודם הוא אויבו של כל מי שלא מכיר אותו. כשהוא שופט את תפיסותיו של האדם ואת התנגדותו של האדם אליו, הוא מגלה את מלוא מרדנותה של האנושות. השפעותיה של עבודת האל בהתגלמותו כבשר ודם בולטות יותר לעין מאשר השפעותיה של עבודת רוח האל. לפיכך, רוח האל לא שופטת ישירות את האנושות כולה – זוהי עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם. האדם מסוגל לראות את האל בהתגלמותו כבשר ודם ולגעת בו, והאל בהתגלמותו כבשר ודם מסוגל לכבוש את האדם באופן מלא. במסגרת יחסיו עם האל בהתגלמותו כבשר ודם, האדם עובר מהתנגדות לצייתנות, מרדיפה לקבלה, מתפיסה להכרה ומדחייה לאהבה. אלה הן השפעותיה של עבודת האל בהתגלמותו כבשר ודם. האדם יכול להינצל אך ורק באמצעות קבלת שיפוטו של אלוהים; האדם מכיר את אלוהים רק בהדרגה באמצעות מוצא פיו; אלוהים כובש את האדם כשהאדם מתנגד לו; האדם מקבל מאלוהים אוויר לנשימה כשהוא מקבל את הייסורים מידי האל. כל העבודה הזאת היא עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם, לא עבודתו של האל בזהותו כרוח. העבודה שמבצע האל בהתגלמותו היא העבודה האדירה ביותר, העבודה המעמיקה ביותר, והחלק החיוני ביותר מתוך שלושת שלבי עבודתו של אלוהים הוא שני שלבי העבודה שמבצע האל בהתגלמותו כבשר ודם. שחיתותו העמוקה של האדם היא משוכה משמעותית לעבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם. בפרט, העבודה שמתבצעת על בני האדם באחרית הימים קשה ביותר, והסביבה עוינת ואיכותו של כל אחד מסוגי בני האדם עלובה למדי. אולם עם תום העבודה הזו, עדיין תושג ההשפעה הראויה ללא כל דופי – זוהי השפעתה של עבודת הבשר והדם, וההשפעה הזו משכנעת יותר מאשר השפעתה של עבודת רוח האל. האל בהתגלמותו כבשר ודם הוא שישלים את שלושת שלביה של עבודת האל והוא שחייב להשלימם. האל בהתגלמותו כבשר הוא שמבצע את העבודה החשובה והחיונית ביותר, והוא שחייב להיות זה שיושיע את האדם באופן אישי. אף שהאנושות כולה חשה שהאל בהתגלמותו כבשר ודם אינו קשור לאדם, למעשה הבשר והדם האלה נוגעים לגורלה ולקיומה של האנושות כולה.

כל אחד משלבי עבודתו של אלוהים נעשה למען האנושות כולה ומכוון לכלל האנושות. אף שזו עבודת האל כבשר ודם, היא עדיין מכוונת לאנושות כולה. האל בהתגלמותו כבשר ודם הוא האל של האנושות כולה והוא האל של כל יצור שנברא ושלא נברא. אף שהיקפה של עבודתו כבשר ודם מוגבל, ואף שמושא עבודתו מוגבל גם הוא, בכל פעם שהוא מתגלם כבשר ודם כדי לבצע את עבודתו, הוא בוחר מושא לעבודתו שיהיה ייצוגי להפליא. הוא לא בוחר קבוצה של בני אדם פשוטים וחסרי חשיבות כדי לעבוד עליה, אלא בוחר כמושא לעבודתו קבוצה של בני אדם המסוגלים להיות נציגי עבודתו כבשר ודם. קבוצת בני האדם הזו נבחרת משום שהיקפה של עבודתו כבשר ודם הוא מוגבל ומותאם במיוחד עבור בשרו ודמו, ונבחר במיוחד עבור עבודתו כבשר ודם. בחירתו של אלוהים במושאי עבודתו אינה חסרת בסיס, אלא נעשית על פי עיקרון: מושא העבודה חייב להועיל לעבודתו של האל כבשר ודם וחייב להיות מסוגל לייצג את כלל האנושות. למשל, היהודים היו מסוגלים לייצג את כלל האנושות כשקיבלו את הגאולה האישית של ישוע, והסינים מסוגלים לייצג את כלל האנושות כשהם מקבלים את הכיבוש האישי של האל בהתגלמותו כבשר ודם. ישנו בסיס לייצוג שייצגו היהודים את כלל האנושות, וישנו גם בסיס לייצוג שמייצגים הסינים את כלל האנושות, כשהם מקבלים את הכיבוש האישי של אלוהים. דבר אינו מגלה את חשיבותה של הגאולה יותר מאשר הגאולה שבוצעה בקרב היהודים, ודבר אינו מגלה את היסודיות וההצלחה של עבודת הכיבוש יותר מאשר עבודת הכיבוש בקרב הסינים. עבודתו ודבריו של האל בהתגלמותו כבשר ודם נראים כמכוונים אך ורק כלפי קבוצה קטנה של בני אדם, אך לאמיתו של דבר, עבודתו בקרב אותה קבוצה קטנה היא העבודה למען התבל כולה, ודבריו מכוונים כלפי כלל האנושות. עם תום עבודתו של אלוהים כבשר ודם, חסידיו יתחילו להפיץ את העבודה שהוא ביצע בקרבם. הדבר הטוב ביותר בנוגע לעבודתו כבשר ודם הוא שהוא יכול להותיר לחסידיו מילים ודברי תוכחה מדויקים ואת רצונו המדויק מהאנושות, כך שלאחר מכן, יוכלו חסידיו להעביר הלאה את כל עבודתו כבשר ודם ואת רצונו מכלל האנושות ביתר דיוק ובאופן קונקרטי לכל מי שיקבל את הדרך הזאת. רק עבודתו של האל כבשר ודם בקרב בני האדם מקיימת באמת את עובדת הווייתו וחייו של אלוהים יחד עם בני האדם. רק עבודה זו מגשימה את רצונו של האדם לראות את פניו של אלוהים, להיות עד לעבודתו של אלוהים ולשמוע את דבר האל האישי. האל בהתגלמותו כבשר ודם מביא לסופו של העידן שבו רק גבו של יהוה הופיע בפני האנושות, וכן חותם את העידן שבו האמינה האנושות באל המעורפל. בפרט, עבודתה של התגלמותו האחרונה של אלוהים מביאה את כל האנושות לעידן מציאותי יותר, מעשי יותר ונעים יותר. לא זאת בלבד שהוא חותם את עידן החוק והדוקטרינה, אלא שהוא עושה דבר אף חשוב יותר: הוא מגלה לאנושות אל אמיתי ורגיל, צודק וקדוש, אשר חושף את עבודת תוכנית הניהול ומדגים את המסתורין שבאנושות ואת ייעודה, אשר ברא את האנושות ומשלים את עבודת הניהול, אשר נשאר נסתר במהלך אלפי שנים. הוא מביא את קצו המוחלט של עידן הערפול; הוא חותם את העידן שבו כלל האנושות רצתה לחפש את פניו של אלוהים אך לא הייתה מסוגלת לעשות זאת; הוא מסיים את העידן שבה כלל האנושות שירתה את השטן, ומוליך את כל האנושות לתקופה חדשה לגמרי. כל זה הוא כתוצאה מעבודתו של האל כבשר ודם במקום באמצעות רוח האל. כשאלוהים עובד כבשר ודם, חסידיו לא מחפשים עוד אחר אותם דברים מעורפלים המשתמעים לשתי פנים ולא מגששים עוד אחריהם, והם חדלים מלנחש את רצונו של האל המעורפל. כשאלוהים יפיץ את עבודתו כבשר ודם, חסידיו יעבירו הלאה את העבודה שעשה כבשר ודם לבני כל הדתות והזרמים, והם יבטאו את כל דבריו באוזני האנושות כולה. כל מה שישמיעו אלה שיקבלו את בשורת האל יהיה העובדות שבעבודתו, דברים שבני האדם ראו ושמעו בעצמם. אלה יהיו עובדות ולא שמועות. העובדות האלה הן הראיות שבאמצעותן אלוהים מפיץ את העבודה, והן גם הכלים שהוא משתמש בהם לשם הפצת העבודה. ללא קיומן של עובדות, בשורתו של האל לא תתפשט לכל המדינות ולכל המקומות; ללא עובדות אלא רק עם דמיונותיו של האדם, אלוהים לא יוכל לעולם לבצע את עבודת כיבוש התבל כולה. רוח האל אינה מוחשית עבור האדם, והיא בלתי נראית עבורו, ועבודתה של רוח האל לא יכולה להותיר ראיות או עובדות נוספות בדבר עבודתו של אלוהים עבור האדם. האדם לא יחזה לעולם בפניו האמיתיות של אלוהים והוא יאמין תמיד באל מעורפל שאינו קיים. האדם לא יחזה לעולם בפניו של אלוהים, ולא ישמע לעולם דברים שהאל אמר בעצמו. אחרי הכל, דמיונותיו של האדם ריקים מתוכן והם לא יכולים למלא את מקומם של פניו האמיתיות של אלוהים. האדם לא יכול לחקות את טבעו הפנימי של אלוהים ואת עבודתו של אלוהים עצמו. האל הבלתי נראה נמצא בשמיים ורק האל בהתגלמותו כבשר ודם, המבצע את עבודת האל באופן אישי בקרב בני האדם, יכול להביא את עבודתו לעולם. זוהי הדרך האידיאלית ביותר שבה אלוהים מופיע בפני האדם, שבה האדם רואה את אלוהים ומכיר את פניו האמיתיות של אלוהים. דבר זה לא אפשרי כשאלוהים לא מתגשם כבשר ודם. משהשלים אלוהים את עבודתו עד שלב זה, עבודתו כבר השיגה את ההשפעה המיטבית ונחלה הצלחה מלאה. עבודתו האישית של האל בהתגלמותו הביאה כבר להשלמת תשעים אחוז מכל עבודת הניהול של אלוהים. הבשר והדם האלה אפשרו התחלה טובה יותר לכל עבודתו של אלוהים, וכן סיכום של כל עבודתו. בנוסף, הם גם הכריזו על כל עבודתו של אלוהים, וערכו את ההשלמות המקיפות האחרונות של כל העבודה הזאת. מכאן ואילך לא תבוא עוד התגלמות של אלוהים כדי לבצע את השלב הרביעי בעבודתו של אלוהים, ולא תתבצע עבודה פלאית נוספת מצד התגלמותו השלישית של אלוהים.

כל שלב בעבודתו של האל כבשר ודם מייצג את עבודתו למשך העידן כולו, ולא מייצג רק פרק זמן מסוים כמו עבודתו של האדם. לפיכך סופה של עבודת ההתגלמות האחרונה של אלוהים אין פירושו שהעבודה הגיעה לסופה המוחלט, משום שעבודתו כבשר ודם מייצגת את העידן כולו, ולא רק את פרק הזמן שבו הוא מבצע את עבודתו כבשר ודם. העניין הוא רק שאלוהים משלים את עבודתו עבור העידן כולו במשך פרק הזמן שבו הוא מתגלם כבשר ודם, ולאחר מכן מתפשטת העבודה לכל המקומות. לאחר שהאל בהתגלמותו ישלים את כהונתו, הוא יפקיד את עבודתו העתידית בידי חסידיו. כך עבודתו למשך העידן כולו תימשך ללא הפסקה. העבודה למשך עידן ההתגלמות כולו תיחשב כעבודה שבוצעה במלואה כאשר היא תופץ לכל קצוות תבל. עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם פותחת תקופה חדשה, ואלה שימשיכו את עבודתו הם בני האדם שבהם ישתמש אלוהים. העבודה שיבצעו בני אדם כלולה כולה בכהונתו של האל בהתגלמותו, והיא לא מסוגלת לחרוג מהמסגרת הזאת. אם האל בהתגלמותו כבשר ודם לא מגיע כדי לבצע את עבודתו, האדם לא מסוגל להביא לסיום העידן הישן, ולא מסוגל להכריז על בואה של תקופה חדשה. העבודה שיבצע האדם בסך הכל שייכת לטווח חובתו שניתן להגשמה אנושית והיא לא מייצגת את עבודתו של אלוהים. רק האל בהתגלמותו כבשר ודם מסוגל לבוא ולהשלים את העבודה שעליו לבצע, ואיש מלבדו לא מסוגל לבצע עבודה זאת מטעמו. כמובן, הדברים שאני מדבר עליהם נוגעים לעבודת ההתגלמות. אותו האל בהתגלמותו מבצע תחילה שלב של עבודה שאינו תואם את תפיסותיו של האדם, ולאחר מכן אלוהים מבצע עבודה נוספת שאינה תואמת את תפיסותיו של האדם. מטרתה של העבודה היא כיבושו של האדם. מבחינה אחת, התגלמותו של האל כבשר ודם אינה תואמת את תפיסותיו של האדם, ובנוסף לכך, אלוהים מבצע עבודה נוספת שאינה תואמת את תפיסותיו של האדם, ולכן האדם מפתח השקפות ביקורתיות אף יותר לגביו. אלוהים בסך הכל מבצע את עבודת הכיבוש בקרב בני אדם האוחזים בכמות עצומה של תפיסות לגביו. בלי קשר לאופן שבו בני האדם מתייחסים אליו, משישלים אלוהים את כהונתו, כל בני האדם יהיו נתונים לריבונותו של אלוהים. עובדת עבודתו של אלוהים לא משתקפת אך ורק בקרב הסינים – היא מייצגת את האופן שבו תיכבש האנושות כולה. ההשפעות המושגות על בני האדם האלה הן אות להשפעות שיושגו על כלל האנושות, והשפעות העבודה שאלוהים יעשה בעתיד יתעלו יותר ויותר אפילו על ההשפעות המושגות על בני האדם האלה. עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם לא מלווה בתרועות רמות, ואינה לוטה בערפל. זוהי עבודה אמיתית וממשית, וזו עבודה שבה אחד ועוד אחד הם שניים. העבודה הזו לא נסתרת מאיש והיא לא תוליך איש שולל. הדברים שבני האדם רואים הם דברים אמיתיים וממשיים, ומה שהאדם זוכה בו הוא אמת וידע אמיתיים. כשתושלם העבודה, האדם יכיר את אלוהים באופן חדש, ולמי שמחפש את אלוהים באמת לא יהיו עוד תפיסות לגביו. זו לא רק השפעתה של עבודתו על סינים, אלא גם ייצוג של השפעתה של עבודתו בכיבוש כלל האנושות. זאת משום שדבר אינו מועיל יותר לעבודת כיבוש כלל האנושות מאשר הבשר והדם האלה, ועבודתם של הבשר והדם האלה וכל הקשור לבשר והדם האלה. הם מועילים לעבודת האל כיום ומועילים לעבודתו בעתיד. הבשר והדם האלה יכבשו את כלל האנושות ויזכו בכלל האנושות. לא קיימת עבודה טובה יותר שבאמצעותה כלל האנושות תחזה באלוהים, תישמע לאלוהים ותכיר את אלוהים. העבודה שהאדם מבצע מייצגת טווח מוגבל בלבד, אך כשאלוהים עושה את עבודתו הוא לא מדבר אל בן אדם מסוים, אלא אל האנושות במלואה, ולכל מי שמקבל את דבריו. הסוף שהאל מכריז עליו הוא סופם של כל בני האדם ולא רק סופו של בן אדם מסוים. הוא לא מפלה אף אחד, ואינו הופך אף אחד לקורבן. הוא עובד עבור כלל האנושות ומדבר אל כלל האנושות. לפיכך, האל בהתגלמותו כבשר ודם כבר סיווג את כלל האנושות לסוגיה, שפט את כלל האנושות וארגן ייעוד הולם לכלל האנושות. על אף שאלוהים מבצע את עבודתו רק בסין, למעשה הוא כבר פתר את עבודת התבל כולה. הוא לא יכול להמתין עד שעבודתו תתפשט בקרב כלל האנושות לפני שיבטא את אמירותיו ויסדר את הסדריו שלב אחרי שלב. הרי יהיה זה מאוחר מדי. כעת הוא מסוגל לחלוטין להשלים מראש את העבודה העתידית. היות שמי שעובד הוא האל בהתגלמותו כבשר ודם, הוא מבצע עבודה בלתי מוגבלת בקנה מידה מוגבל, ולאחר מכן הוא יגרום לאדם למלא את חובתו. זה עקרון עבודתו. הוא יכול לחיות בקרב בני אדם רק לפרק זמן מצומצם, והוא לא יכול ללוות את בני האדם עד שתושלם עבודת העידן כולו. בדיוק משום שהוא אלוהים, הוא מספר מראש על עבודתו העתידית. לאחר מכן, הוא יסווג את כלל האנושות לסוגיה בדבריו והאנושות תיכנס על פי דבריו לתחומי עבודתו, העשויה שלב אחר שלב. איש לא יחמוק, וכולם חייבים לנהוג לפי התכתיבים האלה. לפיכך, בעתיד, דברי האל הם שיכוונו את העידן ולא רוח האל.

עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם חייבת להתבצע על ידי בשר ודם. אילו רוח האל הייתה מבצעת אותה ישירות, היא לא הייתה מביאה לתוצאות. אפילו אם רוח האל הייתה מבצעת אותה, העבודה לא הייתה משמעותית ביותר, ובסופו של דבר היא לא הייתה משכנעת. כל הבריות רוצות לדעת אם עבודתו של הבורא היא בעלת משמעות, ומה היא מייצגת, לשם מה היא נועדה, ואם עבודתו של אלוהים מלאה בסמכותיות ובחוכמה, ואם היא נושאת את מירב הערך והחשיבות. העבודה שאלוהים עושה נועדה להושיע את כלל האנושות, להביס את השטן ולשאת עדות על אלוהים בקרב כל הדברים. היות שכך, לעבודה שאלוהים מבצע חייבת להיות חשיבות עצומה. בשרו ודמו של האדם הושחתו על ידי השטן; האדם התעוור עיוורון עמוק וניזוק עמוקות. הסיבה היסודית ביותר שבגללה אלוהים עובד באופן אישי בהתגלמותו כבשר ודם היא שמושא ישועתו הוא האדם העשוי בשר ודם, ושהשטן משתמש בבשרו ודמו של האדם כדי לערער את עבודתו של אלוהים. הקרב עם השטן הוא למעשה עבודת כיבוש האדם, ובו בזמן, האדם הוא גם מושא ישועתו של אלוהים. על כן קיים צורך חיוני בעבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם. השטן השחית את בשרו ודמו של האדם והאדם הפך להתגלמותו של השטן, שהיא מושא הבסתו של אלוהים. על כן עבודת עריכת הקרב מול השטן והצלת האדם מתרחשת עלי אדמות, ואלוהים חייב להפוך לאנושי כדי להילחם בשטן. זוהי עבודה מעשית ביותר. כשאלוהים עובד כבשר ודם, הוא למעשה עורך קרב עם השטן כבשר ודם. כשאלוהים עובד כבשר ודם, הוא מבצע את עבודתו במישור הרוחני, והופך את מלוא עבודתו שבמישור הרוחני לאמיתית עלי אדמות. זה שנכבש הוא האדם, שמתמרד באלוהים; זה שמובס הוא התגלמותו של השטן (כמובן, גם זה האדם), המתעב את אלוהים; וזה שבסופו של דבר ניצל הוא גם האדם. לפיכך, ישנו הכרח אף גדול יותר שאלוהים יהפוך לאדם בעל קליפה של ברייה, כדי שאלוהים יוכל לערוך קרב של ממש עם השטן, לכבוש את האדם המתמרד בו ואשר עוטה קליפה מאותו סוג שיש לאלוהים, ולהציל את האדם העוטה קליפה מאותו סוג שיש לאלוהים, ואשר ניזוק על ידי השטן. אויבו הוא האדם, מושא כיבושו הוא האדם ומושא ישועתו הוא האדם, שהוא עצמו ברא. לכן על אלוהים להפוך לאדם, ובכך תהפוך עבודתו לקלה בהרבה. הוא מסוגל להביס את השטן ולכבוש את האנושות, ויתרה מכך, הוא מסוגל להציל את האנושות. אף שהבשר והדם האלה הם רגילים ואמיתיים, הם לא בשר ודם שגרתיים: אלוהים כבשר ודם אינו אנושי בלבד, מכיוון שבשרו ודמו הם אנושיים ואלוהיים גם יחד. זהו ההבדל בינו לבין האדם וזהו חותמה של זהותו של אלוהים. רק בשר ודם כאלה מסוגלים לבצע את העבודה שאלוהים מתכוון לבצע, למלא את כהונתו של אלוהים כבשר ודם ולהשלים את עבודתו בקרב בני האדם. אם זה לא היה המצב, עבודתו של אלוהים בקרב בני האדם הייתה תמיד ריקה מתוכן ופגומה. אף על פי שאלוהים מסוגל לערוך קרב עם רוחו של השטן ולהביס אותה, טבעו הישן של האדם המושחת לא ייפתר כך לעולם, ומי שמתמרד באלוהים ומתנגד לו לא יוכל לעולם להפוך לכפוף באמת לריבונותו. פירוש הדבר הוא שאלוהים לא יוכל לעולם לכבוש את האנושות ולא יוכל לעולם לזכות בכלל האנושות. אם לא ניתן יהיה להשלים את עבודתו של אלוהים בעולם, הרי שניהולו לא יסתיים לעולם, וכלל האנושות לא תוכל להירגע. אם אלוהים לא יכול להיות בשלום עם כל הבריות שברא, הרי שעבודת ניהול כזאת לעולם לא תישא פירות, וכבודו של אלוהים ייעלם כתוצאה מכך. אף שאין כל סמכות לבשרו ודמו של אלוהים, העבודה שהוא מבצע תשיג את ההשפעה המיועדת לה. זהו הכיוון הבלתי נמנע של עבודתו. בין שיש סמכות לבשרו ודמו ובין שלא, כל עוד הם מסוגלים לבצע את עבודתו של אלוהים בכבודו עצמו, הם אינם אלא אלוהים בכבודו עצמו. בלי קשר למידה שבה הבשר והדם האלה רגילים או שגרתיים, הם מסוגלים לעשות את העבודה המוטלת עליהם, היות שהבשר והדם האלה שייכים לאלוהים ולא לאדם. הסיבה שהבשר והדם האלה מסוגלים לבצע את העבודה שהאדם לא יכול לבצע היא שמהותם הפנימית לא דומה לזו של אף אדם, והסיבה שהם יכולים להציל את האדם היא שזהותם שונה מזאת של כל אדם. הבשר והדם האלה כה חשובים לאנושות משום שאלוהים הוא אדם אבל הוא אל מעל הכל, מכיוון שהוא יכול לבצע את העבודה שאף אדם רגיל העשוי בשר ודם לא יכול לבצע, ומפני שהוא מסוגל להציל את בני האדם המושחתים שהוא חי בקרבם בעולם. אף שהוא זהה לאדם, האל בהתגלמותו כבשר ודם חשוב לאנושות יותר מכל אדם בעל ערך, היות שהוא יכול לבצע את העבודה שרוח האל לא יכולה לבצע, להעיד על אלוהים עצמו יותר מאשר יכולה רוח האל לעשות זאת ולזכות באנושות באופן מלא. כתוצאה מכך, אף שהבשר והדם האלה רגילים ושגרתיים, תרומתם לאנושות וחשיבותם לקיומה של האנושות הופכים אותם לחשובים ביותר, ואף בן אדם אינו יכול למדוד את ערכם וחשיבותם של הבשר והדם האלה. אף שאלוהים לא יכול להשמיד את השטן ישירות כבשר ודם, הוא יכול להשתמש בעבודתו כדי לכבוש את האנושות ולהביס את השטן, ולגרום לשטן להיכנע כניעה מלאה לריבונותו. הסיבה לכך שאלוהים מסוגל להביס את השטן ולהציל את האנושות היא שאלוהים מתגלם כבשר ודם. הוא לא משמיד את השטן ישירות, אלא הופך לבשר ודם כדי לבצע את העבודה שתביא לכיבוש האנושות, שאותה השטן השחית. כך הוא מסוגל להעיד על עצמו בקרב ברואיו ביתר קלות, ומסוגל להציל את האנושות המושחתת ביתר קלות. נצחונו של האל בהתגלמותו כבשר ודם על השטן משכנע יותר ומהווה עדות חזקה יותר מאשר השמדתו הישירה של השטן בידי רוח האל. האל בהתגלמותו כבשר ודם יותר מסוגל לסייע לאדם להכיר את הבורא, ויותר מסוגל להעיד על עצמו בקרב ברואיו.

מתוך כנסיית האל הכול יכול

המשיח הגיע, והוא מעניק לאדם את דרך החיים

ייתכן שתאהב גם...

בראשית ברא אלוהים את העולם – סרט שאסור להחמיץ מ-2019 – הסיפור של אלוהים