התחלתי לבצע את עבודתי בקרב בני האדם ולאפשר להם לחיות באותו זרם שבו אני נמצא. אני אשלים את עבודתי בעודי איתם, מכיוון שהם מושאי הניהול שלי בכלל תוכנית הניהול שלי, ומפני שאני רוצה שהם יהפכו לאדוני הכל. לפיכך, אני ממשיך לצעוד בקרב בני האנוש. בעוד בני האנוש ואני נכנסים לתקופה הנוכחית, אני מרגיש די בנוח, משום שקצב ההתקדמות של עבודתי נהיה מהיר יותר. כיצד יוכלו בני האדם האלה לעמוד בקצב?
עשיתי עבודה כה רבה על בני האדם שווי הנפש ורפי השכל, ואולם הם לא זכו כמעט בשום דבר משום שהם לא מוקירים אותי ולא אוהבים אותי. שכנתי כבר בקרב כל בני האדם והתבוננתי בתנועותיהם הן מעל לפני הקרקע והן מתחת לפניה. כל מי שמסווג כ"בן אנוש" מתנגד לי, כאילו "התנגדות לי" היא חלק מתפקידו הרשמי. נדמה שאם בני האנוש לא היו עושים את העבודה הזו, הם היו כמו יתומים נוודים שאיש לא אימץ מעולם. עם זאת, אני לא גוזר את דינם של בני האדם באופן שרירותי על סמך מעשיהם והתנהגותם. במקום זאת, אני תומך בהם ונותן להם אספקה בהתאם לשיעור קומתם. משום שבני האדם הם הפרוטגוניסטים של כלל תוכנית הניהול שלי, אני מקדיש הנחייה רבה יותר לאלה שתפקידם הוא "האנושות" כדי שהם יוכלו להעביר את הידע הזה הלאה בלב שלם וכמיטב יכולתם, וכדי שהמחזה הזה שאני מביים יהפוך להצלחה גמורה. זו הפצרתי בפני האנושות. האם ייתכן שללא התפילה הזו, בני האדם לא יהיו מסוגלים לגלם את תפקידם כמיטב יכולתם? אני יכול להשיג את מה שבני האדם דורשים ממני, אבל הם לא יכולים להשיג את מה שאני דורש מהם? אפשר לומר שאני מדכא את בני האנוש באמצעות עוצמתי. זו דרישתי הסופית: אני מפציר בהם בכנות וביושר גמורים. האם הם באמת לא מסוגלים לעשות כבקשתי? אני מעניק דברים לבני האדם מזה שנים רבות, אך לא קיבלתי דבר בתמורה. מי אי-פעם נתן לי דבר מה? האם הדם, היזע והדמעות שלי אינם אלה כמו העננים שמעל ההרים? הענקתי לבני האדם "חיסונים" פעמים רבות, ואמרתי להם שדרישותיי מהם לא קפדניות. אם כן, מדוע בני האדם תמיד מתחמקים ממני? האם הסיבה לכך היא שאני אנהג בהם כמו באפרוחים שמומתים ברגע שהם נתפסים? האם אני עד כדי כך אכזרי וחסר אנושיות? בני האנוש תמיד מודדים אותי לפי התפיסות שלהם. האם התפיסות שלהם אותי עולות בקנה אחד עם המציאות של[א] ישותי בשמיים? אני לא מתייחס אל תפיסותיהם של בני האדם כאל מושאי הנאה עבורי. במקום זאת, אני רואה בלבם את הדברים הראויים להערכה. עם זאת, בהחלט מאסתי במצפון שלהם, משום שבעיניהם, לי אין מצפון כזה. לפיכך, גיבשתי דעות נוספות בנושא הזה. עם זאת, אני מסרב למתוח ביקורת על מצפונם באופן ישיר. במקום זאת, אני ממשיך לכוון אותם בסבלנות ובשיטתיות. אחרי הכל, בני האנוש חלשים והם לא מסוגלים לבצע אף עבודה.
עשיתי עבודה כה רבה על בני האדם שווי הנפש ורפי השכל, ואולם הם לא זכו כמעט בשום דבר משום שהם לא מוקירים אותי ולא אוהבים אותי. שכנתי כבר בקרב כל בני האדם והתבוננתי בתנועותיהם הן מעל לפני הקרקע והן מתחת לפניה. כל מי שמסווג כ"בן אנוש" מתנגד לי, כאילו "התנגדות לי" היא חלק מתפקידו הרשמי. נדמה שאם בני האנוש לא היו עושים את העבודה הזו, הם היו כמו יתומים נוודים שאיש לא אימץ מעולם. עם זאת, אני לא גוזר את דינם של בני האדם באופן שרירותי על סמך מעשיהם והתנהגותם. במקום זאת, אני תומך בהם ונותן להם אספקה בהתאם לשיעור קומתם. משום שבני האדם הם הפרוטגוניסטים של כלל תוכנית הניהול שלי, אני מקדיש הנחייה רבה יותר לאלה שתפקידם הוא "האנושות" כדי שהם יוכלו להעביר את הידע הזה הלאה בלב שלם וכמיטב יכולתם, וכדי שהמחזה הזה שאני מביים יהפוך להצלחה גמורה. זו הפצרתי בפני האנושות. האם ייתכן שללא התפילה הזו, בני האדם לא יהיו מסוגלים לגלם את תפקידם כמיטב יכולתם? אני יכול להשיג את מה שבני האדם דורשים ממני, אבל הם לא יכולים להשיג את מה שאני דורש מהם? אפשר לומר שאני מדכא את בני האנוש באמצעות עוצמתי. זו דרישתי הסופית: אני מפציר בהם בכנות וביושר גמורים. האם הם באמת לא מסוגלים לעשות כבקשתי? אני מעניק דברים לבני האדם מזה שנים רבות, אך לא קיבלתי דבר בתמורה. מי אי-פעם נתן לי דבר מה? האם הדם, היזע והדמעות שלי אינם אלה כמו העננים שמעל ההרים? הענקתי לבני האדם "חיסונים" פעמים רבות, ואמרתי להם שדרישותיי מהם לא קפדניות. אם כן, מדוע בני האדם תמיד מתחמקים ממני? האם הסיבה לכך היא שאני אנהג בהם כמו באפרוחים שמומתים ברגע שהם נתפסים? האם אני עד כדי כך אכזרי וחסר אנושיות? בני האנוש תמיד מודדים אותי לפי התפיסות שלהם. האם התפיסות שלהם אותי עולות בקנה אחד עם המציאות של[א] ישותי בשמיים? אני לא מתייחס אל תפיסותיהם של בני האדם כאל מושאי הנאה עבורי. במקום זאת, אני רואה בלבם את הדברים הראויים להערכה. עם זאת, בהחלט מאסתי במצפון שלהם, משום שבעיניהם, לי אין מצפון כזה. לפיכך, גיבשתי דעות נוספות בנושא הזה. עם זאת, אני מסרב למתוח ביקורת על מצפונם באופן ישיר. במקום זאת, אני ממשיך לכוון אותם בסבלנות ובשיטתיות. אחרי הכל, בני האנוש חלשים והם לא מסוגלים לבצע אף עבודה.
היום נקטתי צעד באופן רשמי במישור הייסורים האינסופיים, ואני נהנה ממנו לצד האנושות. אני גם מכוון את בני האדם יד ביד, והם מתנהגים יפה תחת הכוונתי. איש לא מעז להתנגד לי. כולם נמצאים תחת הכוונתי וממלאים את החובות שהקצאתי, מפני שזה "תפקידם הרשמי". מבין כל הדברים בשמיים ותחתם, מי מעז שלא להישמע לתוכניותיי? מי לא נמצא בהישג ידי? מי לא מבטא דברי הלל ושבח על דבריי ועל עבודתי? בני האדם מעריצים את מעשיי ואת פעולותיי, ולכן הם מקדישים את עצמם לזרם של תוכניתי, משום כל צעד קטן שלי. מי יכול להתנתק מכך? מי יכול להתרחק מהעבודה שהסדרתי? בזכות הצו המנהלי שלי, לבני האדם אין ברירה לא להישאר. בלעדיו, הם כולם היו מתחמקים בחזרה מ"החזית" והופכים ל"עריקים". מי לא מפחד מהמוות? האם בני האדם באמת מוכנים להקריב את עצמם? אני לא מאלץ אף אחד, משום שזכיתי זה מכבר בהבנה מעמיקה של האופי האנושי. לפיכך, תמיד אימצתי פרויקטים שבני האדם מעולם לא עשו בעבר. משום שאף אחד לא יכול היה לבצע את עבודתי, עליתי לשדה הקרב בעצמי כדי להיאבק לחיים ולמוות עם השטן. כיום, השטן משתולל באופן קיצוני. מדוע אני לא מנצל את ההזדמנות הזו כדי להדגים את מיקוד עבודתי על מנת לחשוף את עוצמתי? כפי שאמרתי בעבר, אני משתמש בתחבולה של השטן כניגוד שלי. האין זו ההזדמנות הטובה ביותר? רק עכשיו אני חושף חיוך מסופק, משום שהשגתי את מטרתי. כבר לא אתרוצץ עוד ואבקש את "עזרתם" שני בני האנוש. הפסקתי להיחפז אנה ואנה, ואני כבר לא חי חיים של נווד. מעתה והלאה, אחיה בשלווה. גם בני האנוש יהיו בריאים ושלמים, משום שיומי הגיע. על פני האדמה, חייתי חיים עסוקים של אדם, חיים שבהם נדמה שאירעו הרבה דברים לא צודקים. בעיניהם של בני האנוש, חלקתי איתם את השמחות והצער שלהם, וכן את המצוקות שהם עברו. כמו בני האנוש, גם אני חייתי על פני האדמה ותחת כיפת השמיים. לכן, הם תמיד ראו בי יציר נברא. מפני שבני האנוש לא ראו אותי בשמיים, הם מעולם לא השקיעו בי מאמץ רב. עם זאת, בהתחשב במצב של היום, אין לבני האדם ברירה אלא להודות שאני אדון גורלם והדובר הנושא דברים מהעננים. לכן, בני האנוש השתחוו אפיים ארצה לפניי באקט של עבודת האל. האין זו הוכחה לשובי כמנצח? האין זה ביטוי של ניצחוני על פני כל הכוחות העוינים? כל בני האדם ראו חזיונות שהעולם מגיע לקצו ושהאנושות תעבור טיהור אדיר. עם זאת, למען האמת, הם לא יכולים לבצע באופן מודע את מה שאני דורש מהם, ולכן אין להם ברירה אלא להתייפח תחת הייסורים שאני מטיל. מה אפשר לעשות? מי אמר לבני האדם האלה להיות מרדנים? מי אמר להם להיכנס לעידן האחרון? מדוע הם נולדו כבני אנוש בעולם הקדם-אפוקליפטי הזה? אני הסדרתי את הכל באופן אישי. מי יכול להתלונן?
מאז בריאת העולם, שוטטתי בקרב בני האנוש ואירחתי להם חברה בקיומם הארצי. עם זאת, בדורות העבר, מעולם לא בחרתי באף אדם. דחיתי את כולם בשתיקתי. זאת משום שבני האדם האלה בעבר לא שירתו אותי במסירות גמורה. לפיכך, גם אני לא אהבתי אותם באופן בלעדי. הם קיבלו את "מתנותיו" של השטן והסתובבו והציעו אותן לי. האין זה מעשה שמשמיץ אותי? כשבני האדם הציעו לי קורבנות כאלה, לא גיליתי להם את הגועל שחשתי, אלא ניסיתי לנצל את מזימתם בעצמי בכך שהוספתי את ה"מתנות" האלה לחומרים המשמשים את הניהול שלי. לאחר מכן, לאחר שעיבדתי אותם במכונה, נהגתי לשרוף את כל הפסולת שנבעה מכך. על אף שהדור הנוכחי של בני האנוש לא הציע לי "מתנות" רבות, אני לא מוכיח את בני הדור על כך. בני האדם האלה תמיד היו חסרי כל ובעלי ידיים ריקות. לפיכך, מכיוון שהבנתי את מצבם לאשורו, מעולם לא הצבתי להם דרישות בלתי סבירות לאחר שבאתי אל העולם האנושי. במקום זאת, לאחר שנתתי להם "חומרים", פשוט חיפשתי את "התוצר הסופי" שרציתי, מכיוון שזה הדבר היחיד שבני האדם מסוגלים לעמוד בו. העברתי שנים כה רבות של מצוקה ולמדתי מה פירוש הדבר לחיות כבן אנוש ורק אז הגיתי דרישה ראויה. אילולא חוויתי חיים אנושיים, כיצד הייתי יכול להבין את העניינים שהם מתקשים לדון בהם? אף על פי כן, בני האדם לא תופסים כך את הדברים. הם פשוט אומרים שאני האל הכול יכול והעל-טבעי בכבודו ובעצמו. האין זו בדיוק התפיסה שכל בני האנוש החזיקו בה משחר ההיסטוריה ואפילו עד עצם היום הזה? אמרתי שעל פני האדמה, אין אף אחדש שיכול להכיר אותי באמת במאת האחוזים. יש לאמירה הזו השלכות מסוימות. אלה לא דברי סרק. חוויתי זאת בעצמי וראיתי זאת במו עיני, ולכן אני מבין את הפרטים של העניין. אלמלא הייתי יורד אל עולמם של בני האדם, למי היה סיכוי להכיר אותי? מי יכול היה להאזין לדבריי באופן אישי? מי יכול היה לראות את דמותי לצדו? מאז ימי קדם, תמיד נותרתי נסתר בעננים. חזיתי בשלב מוקדם שאני עתיד לרדת אל עולמם של בני האדם באחרית הימים כדי להוות להם דוגמה ומופת. זו הסיבה לכך שהתמזל מזלם של בני האדם כיום שאופקיהם רחבים יותר. האין זו ברכה שהענקתי להם בנדיבותי? האם ייתכן שהם לא יבינו כלל את חסדי? מדוע בני האנוש כה אדישים ורפי שכל? מדוע הם עדיין לא התעוררו משנתם, על אף שהם הגיעו עד הלום? אני נמצא בעולם הזה מזה שנים רבות, אך מי מכיר אותי? מה הפלא שאני מטיל ייסורים על בני האדם? נדמה שאני משתמש בסמכותי בדיוק עליהם. נדמה שהם קליעים ברובה שלי, ושברגע שאירה בו, הם כולם יימלטו. זה יציר דמיונם. תמיד כיבדתי את בני האנוש. מעולם לא ניצלתי אותם באופן שרירותי או סחרתי בהם כעבדים. זאת מכיוון שאני לא יכול לעזוב אותם, ושגם הם לא יכולים לעזוב אותי. לפיכך, התהווה בינינו קשר של חיים ומוות. אני תמיד מוקיר את בני האנוש ואוהב אותם. על אף שהרגש הזה מעולם לא היה הדדי, הם תמיד העריכו אותי, וזו הסיבה לכך שאני ממשיך להשקיע בהם מאמצים. אני אוהב את בני האדם כמו אוצר, משום שהם ה"הון" של הניהול שלי על פני האדמה. לפיכך, אני בשום אופן לא יכול לסלק אותם. רצוני כלפי בני האנוש לעולם לא ישתנה. האם הם יכולים באמת לבטוח בנדר שלי? כיצד הם יכולים לְרַצות אותי? זו המשימה עבור כל האנושות. אלה "שיעורי הבית" שאני נותן לבני האדם. אני מקווה שהם כולם יעבדו קשה וישלימו אותם.
23 באפריל, 1992
הערות שוליים:
[א]. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "המציאות של".
מתוך:כנסיית האל הכול יכול
ייתכן שתאהב גם...
מתוך:כנסיית האל הכול יכול
ייתכן שתאהב גם...
היכן נמצאים חיי נצח?——עיקרי אמונה באלוהים——תעלומות שאינכם מכירים
מהי הישועה? מה זה אומר לזכות בישועה מלאה?
מהי הישועה? מה זה אומר לזכות בישועה מלאה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה