לאורך העידנים, כל העבודה שעשיתי – בכל שלב בעבודה הזו – הכילה את שיטות העבודה הנאותות שלי. משום כך, אנשיי האהובים הפכו ליותר ויותר טהורים וליותר ויותר ראויים לשימוש שלי. עם זאת, מהסיבה הזו, הדבר המצער הוא שככל ששיטות העבודה שלי מתרבות, כך מספר האנשים פוחת, מה שגורם לבני האדם לשקוע בהרהורים. כמובן, עבודתי כיום לא יוצאת מהכלל, ורוב בני האדם שוב שקועים בהרהורים. על כן, משום השינויים בשיטות שלי, יש מספר מסוים של בני אדם שיפרשו. אפשר לתאר זאת כך: גזרתי זאת מראש, אך לא עשיתי זאת. מאז הבריאה ועד היום, בני אדם כה רבים נפלו, ובני אדם כה רבים איבדו את דרכם משום שיטות עבודתי. אולם לא אכפת לי מטיבם של בני האדם, מהשאלה אם הם מרגישים שאני לא רוחש להם חיבה או מהשאלה אם הם מרגישים שאני אכזרי מדי, ובין שהבנתם של בני האדם נכונה או לא, אני נמנע לספק להם הסבר. בואו נשתף קודם כל בנוגע לעניין המרכזי בדיון הזה, כדי שכולם יוכלו לזכות בהבנה יסודית ולהימנע בכך מסבל בלתי מוסבר. אני לא אאלץ את בני האדם לסבול בשקט כאילמים. במקום זאת, אני אתאר הכל בבירור כדי שבני האדם לא יתלוננו בפניי, ויום יבוא וכל בני האדם יביעו דברי שבח אמיתיים בעיצומי הייסורים. האם זה יעבוד? האם זה עומד בדרישותיהם של בני האדם?