דרך החיים | כיצד להכיר את המציאות

דרך החיים | כיצד להכיר את המציאות

אלוהים הוא האל המעשי: כל עבודתו היא מעשית, כל הדברים שהוא אומר הם מעשיים, וכל האמיתות שהוא מביע הן מעשיות. כל מה שהוא לא דבריו הוא ריקני, חסר קיום ובלתי יציב. כיום, רוח הקודש עתידה לכוון את בני האדם אל דברי האל. אם בני האדם רוצים לעסוק בהיווכחות במציאות, עליהם לחפש את המציאות ולהכיר את המציאות, ואחר כך עליהם לחוות את המציאות ולהביא את המציאות לביטוי בחייהם. ככל שבני אדם מכירים יותר את המציאות, כך הם יותר מסוגלים להבחין אם דברי הזולת אמיתיים; ככל שבני אדם מכירים יותר את המציאות, כך יש להם פחות תפיסות; ככל שבני אדם חווים יותר את המציאות, וככל שהם מכירים יותר את מעשיו של אלוהים שבמציאות, כך קל להם יותר להיחלץ מטבעם השטני המושחת; ככל שיש לבני אדם מציאות רבה יותר, כך הם מכירים את אלוהים יותר טוב, וכך הם מתעבים יותר את הבשר והדם ואוהבים יותר את האמת; וככל שיש לבני אדם מציאות רבה יותר, כך הם מתקרבים יותר לרף דרישותיו של אלוהים. בני האדם שנופלים בנחלת האל הם אלה שניחנים במציאות, שמכירים את המציאות, שמכירים את מעשיו האמיתיים של אלוהים באמצעות חוויית המציאות. ככל שתשתפו פעולה עם אלוהים בפועל ותטילו משמעת על גופכם, כך תזכו יותר בעבודתה של רוח הקודש, כך תזכו יותר במציאות וכך תקבלו יותר נאורות מאלוהים – וכך תגדל הכרתכם את מעשיו האמיתיים של אלוהים. אם אתם מסוגלים לחיות לאורה הקיים של רוח הקודש, הנתיב הקיים לנוהג יתבהר לכם יותר ותהיו יותר מסוגלים להפריד את עצמכם מהתפיסות הדתיות והנוהג של העבר. היום המוקד הוא במציאות: ככל שיש לבני אדם מציאות רבה יותר, כך הכרתם את האמת ברורה יותר והבנתם את רצון האל רבה יותר. המציאות יכולה להתגבר על כל המכתבים והדוקטרינות, היא יכולה להתגבר על כל התיאוריות וההתמחויות, וככל שבני אדם מתמקדים במציאות רבה יותר, כך הם יותר אוהבים את אלוהים ויותר רעבים וצמאים לדבריו. אם תתמקדו תמיד במציאות, פילוסופיית החיים שלכם, תפיסותיכם הדתיות והאופי הטבעי שלכם יימחקו מאליהם בעקבות עבודתו של אלוהים. מי שלא עוסק בחיפוש המציאות ולא מכיר את המציאות סביר להניח שיעסוק בחיפוש דברים על-טבעיים והוא יולך שולל בקלות. רוח הקודש לא יכולה לעבוד בבני אדם כאלה, ולכן הם מרגישים ריקנות ושאין טעם לחייהם.

התבוננות בהופעתו של אלוהים במשפטו ובייסוריו

התבוננות בהופעתו של אלוהים במשפטו ובייסוריו

עם זאת, מי שעושה את העבודה החדשה של ישועתנו הוא האדם הרגיל הזה המסתתר בקרב בני האדם. הוא איננו מבהיר לנו דבר, ולא אומר לנו מה הסיבה לבואו. הוא פשוט עושה את העבודה שבכוונתו לעשות בשלבים ובהתאם לתוכניתו. דבריו ואמירותיו הופכים לתכופים יותר ויותר, החל בדברי נחמה, בהפצרות, תזכורות, ואזהרות, וכלה בדברי נזיפה והטלת משמעת; החל בנימה עדינה ואדיבה וכלה בדברים חריפים ומלכותיים – כל דבריו מחדירים באדם הן חמלה והן אימה. כל מה שהוא אומר קולע למטרה, לסודות שאנחנו מסתירים עמוק בתוכנו. דבריו צובטים את לבנו ואת רוחנו ולאחריהם אנחנו נבוכים ומושפלים. אנחנו מתחילים לתהות אם האל שבלבו של האדם הזה באמת אוהב אותנו ומה הן בדיוק כוונותיו. אולי אנחנו יכולים להילקח רק אחרי שעברנו סבל שכזה? אנחנו עושים חישובים בראשינו... על היעד המצפה לנו ועל גורלנו העתידי. אולם איש מאיתנו לא מאמין שאלוהים לבש בשר ודם ושהוא עובד בקרבנו. על אף שהוא כבר נמצא איתנו זמן רב כל כך, על אף שהוא כבר אמר לנו דברים רבים כל כך פנים אל פנים, אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל אדם כל כך רגיל בתור האל העתידי שלנו, ועל אחת כמה וכמה שאנחנו לא מוכנים למסור את השליטה על עתידנו ועל גורלנו לאדם כל כך חסר חשיבות. אנחנו מקבלים ממנו אספקה אינסופית של מים חיים, והודות לו אנו חיים פנים אל פנים עם אלוהים. אנחנו אסירי תודה רק על חסדו של ישוע אדוננו שבשמיים, אולם מעולם לא הקדשנו תשומת לב כלשהי לרגשותיו של האדם הרגיל הזה, הניחן באלוהות. הוא עודו עושה את עבודתו תוך שהוא מסתתר בענווה בגוף בשר ודם ומביע את הדברים שבלבו, אדיש לכאורה לכך שהאנושות מתכחשת לו, כאילו תמיד יסלח לאדם על הילדותיות והבורות שלו, ותמיד סובלני כלפי זלזולו של האדם כלפיו.